באוגוסט 2005 נוסף סעיף 8 א' לחוק הירושה המסדיר את נושא צוואות הדדיות.
צוואות הדדיות (המכונות גם "צוואות משותפות") נערכות כאשר בני הזוג מעוניינים להוריש את נכסיהם זה לזו ולהפך ורק לאחר מכן להעביר את רכושם לילדים או ליורשים אחרים.
ככלל, צוואות הדדיות קובעות כי נכסי בן הזוג הראשון שילך לעולמו, (להלן: 'בן הזוג הנפטר') יעברו באופן מידי לבן הזוג השני (להלן: 'בן הזוג הנותר' או 'בן הזוג היורש') בנוסף נקבע כיצד יחולק העיזבון עת ילך לעולמו גם בן הזוג הנותר.
צוואות הדדיות יכולות להיערך בדרך של צוואה אחת משותפת או בשתי צוואות, צוואה נפרדת לכל אחד מבני הזוג. צוואה משותפת מעניקה וודאות לבני הזוג כי עת ילך מי מהם לעולמו בן זוגו ירש את כל רכושו.
כל זאת תוך שכל אחד מבני הזוג יודע איך יחולק העיזבון לאחר שגם בן הזוג הנותר ילך לעולמו.
מכיוון שכל צד לצוואה משותפת חייב לדעת שתקוים במלואה, ביטול צוואה הדדית, או הכנסת שינויים בצוואה כזו לאחר שאחד הצדדים לה כבר אינו בין החיים, הוא עניין מורכב מאוד.
עקרון העל בדיני הירושה הינו כי לכל מוריש זכות לערוך צוואה ולשנות אותה או לבטלה כליל מתי שרק יחפוץ בכך. לכן נקבע בחוק כי ביטול צוואה הדדית אפשרי כל עוד שני בני הזוג עודם בחיים. על בן הזוג המבקש ביטול צוואה הדדית למסור הודעה על כך לבן הזוג השני. על ידי כך תבוטל הצוואה באופן מידי. למעשה, הודעה כזו של אחד מבני הזוג נותנת תוקף לכל צוואה אחרת שתיכתב מעתה ואילך על ידי כל אחד משני בני הזוג.
יש להבהיר – לאחר מות אחד מבני הזוג לא ניתן לבטל צוואות הדדיות אלא אם כן בן הזוג הנותר בחיים מסכים לוותר על החלק שירש מבן הזוג שנפטר, אם כבר חולק העיזבון יחזיר את המנה שקיבל או את שוויה של מנה זו.
הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל צוואה, הן בצוואה רגילה והן צוואות הדדיות – בטלה.
