בצוואתו של אדם, אדם מצווה מה יעשה ברכושו לאחר פטירתו וקובע כיצד יחולק רכושו ומי יירש אותו. בלשון משפטית, רכושו של המוריש נקרא עיזבון.
בניגוד למיתוס הקיים בציבור, לא כל מה שמותיר אדם לאחר מותו נקרא עיזבון. העיזבון כולל נכסים כמו בתים, כספים בחשבונות הבנק ובתיקי השקעות, קרקעות ומיטלטלין כמו כלי רכב, רכוש וציוד אחר, ניירות ערך לרבות הזכויות והחובות שצבר המוריש במהלך חייו.
עם זאת, העיזבון לא כולל את הזכויות הכספיות והכספים אשר צבר המוריש בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל שונות, בביטוחי החיים ובביטוחי מנהלים ואפילו זכויות לפיצויי פיטורין אשר אלה יגיעו למוטבים אותם רשם המוריש בחייו אצל הגורמים השונים.
סוגיה זו מהווה בסיס לחלוקת רכוש המוריש לאחר מותו, ולעתים אבחנה זו מעוררת מחלוקות שונות בין יורשים אשר ניתן למנוע אותם מראש באמצעות ניסוח צוואה ברורה כאשר היו בפני המוריש בעת ניסוח צוואתו כל הידע המוקדם מראש באשר לסוגיות החשובות לחלוקת עיזבונו בהתאם לרצונו.
כיצד מחלקים עיזבון?
עיזבונו של אדם יחולק לאחר פטירתו באחת מהאופציות הקבועות בחוק הירושה , תשכ"ה – 1965. אם המוריש הותיר אחריו צוואה שנערכה ונחתמה כדין בהתאם להוראות החוק, יחולק העיזבון בהתאם למפורט בצוואה לאחר הגשת בקשה לצו קיום צוואה וקבלת צו לקיום צוואת המוריש.
אם המוריש לא הותיר אחריו צוואה, יחולק עיזבונו בהתאם לחלוקה בין מדרג קרובי המשפחה אשר קבוע בחוק הירושה וזאת לאחר הגשת בקשה לצו ירושה וקבלת צו ירושה כדין.
חשוב לציין כי במקרים רבים לא יקופחו זכויותיהם בעיזבון של מי שלא כלולים בצוואה כאשר המדובר במי שהחוק קובע שיש להמשיך לדאוג להם מעיזבון המוריש. לדוגמא קטינים שמקבלים מזונות, הרי שרק לאחר שיובטח עתידם יחולק העיזבון בין שאר היורשים, לפי החוק או לפי הצוואה, נושים של העיזבון בגין חובות של המוריש אותם יצר טרם פטירתו וכיו"ב.
